: טיפול רפואי בדגים

על מנת להתקיים בסביבה מימית, יש לדג מספר תכונות, המבדילות אותו מבעלי החיים היבשתיים, ולכן המנגנונים הפיזיולוגים מתפקדים לעיתים בצורה שונה.
עור הדג, בשונה מעורם של חיות היבשה, מורכב מתאים חיים, וביניהם כמות גדולה מאוד של תאים מפרישי ריר. הריר המופרש עוזר בסיכוך הגוף, מקל על התנועה במים, מונע התישבות של טפילים על העור, והנוגדנים שהוא מכיל מונעים התישבות של חיידקים מהסביבה.

איך יודעים שדג חולה ואיך מטפלים בדגים? / צוות אתר "דיסקוס ישראל"

על מנת להתקיים בסביבה מימית, יש לדג מספר תכונות, המבדילות אותו מבעלי החיים היבשתיים, ולכן המנגנונים הפיזיולוגים מתפקדים לעיתים בצורה שונה.
עור הדג, בשונה מעורם של חיות היבשה, מורכב מתאים חיים, וביניהם כמות גדולה מאוד של תאים מפרישי ריר. הריר המופרש עוזר בסיכוך הגוף, מקל על התנועה במים, מונע התישבות של טפילים על העור, והנוגדנים שהוא מכיל מונעים התישבות של חיידקים מהסביבה.
נשימת הדגים נעשית כמעט כולה דרך הזימים, המלאים נימי דם, שדרכם מתבצעת קליטת חמצן שמומס במים ופליטת פחמן דו חמצני. מערכת הזימים עדינה, וירידה באיכות המים, אם כתוצאה מהצטברות חומרים רעילים או כתוצאה מעודף חלקיקים הסותמים את הזימים, עלולה לגרום לקשיי נשימה ולמוות.
טמפרטורת גופם משתנה בהתאם לטמפרטורת הסביבה, ואיתה משתנה קצב חילוף החומרים. בתקופת החורף, עם ירידת טמפרטורת המים, הדג וכל מערכות גופו נכנסים ל"הילוך איטי": כמות המזון שהדג צורך והיכולת לעכלו פוחתים, קצב הגדילה יורד, ובעיקר היכולת החיסונית, עובדה שגורמת לו להיות חשוף יותר למחלות.

דייג אוהב דגים?
השלב החשוב בזיהוי בעיות הוא התבוננות בדגים.
דג בריא מבלה את רוב זמנו בחפוש אחר מזון, ואחד הסימנים הראשונים לבעיה תהיה ירידה בתאבון והתעלמות מהמזון המוגש. האם יש סימנים חיצוניים בולטים על פני העור או הסנפירים שמופיעים בכל הלהקה, האם קיים מבנה וארגון בתנועת הדגים במים? במצבי חוסר חמצן, למשל, מרבית הדגים יעלו לחלק העליון של המים, וינסו לקלוט אויר על ידי נשימה מהירה עם פה בולט מעל פני המים. במקרים של הצטברות רעלים, הדגים יטו להצטופף סמוך לכניסת המים הטריים לבריכה/לאקווריום. עופות מים מסביב לבריכה יכולים להעיד על בעיה ונוכחות דגים חלשים בבריכה.

מתחת למים
השלב הבא הוא להסתכל על הפרטים בקבוצה. יש להסתכל על התנהגות הדג: האם הדג עומד מבודד משאר הקבוצה? דג ששוחה בתנועות מעגליות, תוך כדי התהפכות על גבו, יכול להעיד על מחלה חיידקית. טפילים חיצוניים על העור או הזימים, לעומת זאת, יגרמו לדג לגירוי, ולכן יתכן שנראה דגים "מתגרדים" על דפנות המיכל או בקרקעית.
במידה ואותרו פרטים מתבודדים ובעלי התנהגות שונה, צריך לחפש סימנים חיצוניים: עיניים בולטות ועכירות קרנית, סנפירים פגועים, אדמומיות ופצעים על פני העור. לדגי זהב ולדגי קוי, למשל, רגישות למחלת עור מסוימת, הגורמת לפצעים אופייניים בעור, ולפעמים אפשר לאבחן מחלה זו בשלב מוקדם, וטיפול פשוט, יחסית, ימנע התפתחות לפצע חמור.
לאחר שאותרה חריגה או בעיה בדגים, יש צורך בבדיקה יסודית של מספר דגים. בתהליך הבדיקה מחפשים תחילה סימנים חיצוניים כמו למשל עיניים בולטות או עכירות קרנית. חשוב לבדוק האם התופעה קיימת בשתי העיניים או רק בעין אחת. פגיעה בעין אחת בלבד יכולה להיות תוצאה של פגיעה מכאנית חיצונית, לעומת פגיעה סימטרית בשתי העיניים, שיכולה להעיד על מחלה כללית של הדג. בטן נפוחה מלאה בנוזלים או בטן נפוחה וקשה, שטפי דם או פצעים על העור, לעיתים אפילו פטריות, שקוריהן נראים כזקן שצמח על העור.

אחד למען כולם
המשך הבדיקה מחייב הוצאת הדג מהמים. מאחר ופעולה זו לא תורמת לבריאותו, יש להכין מראש את הכל כדי לקצר את שהייתו חוץ למים למינימום הכרחי. כבר בהוצאה אפשר להבחין על פי כמות הריר המופרש מהדג על מצבו הכללי. הפרשה מועטה תעיד על חולשה לעומת דג בריא שיפריש ריר בכמות גדולה שתסייע לו להחליק מידי לוכדו.
חשוב להרים את מכסה הזימים ולהסתכל על צבעם. זימים בריאים בדרך כלל מבריקים ובעלי צבע אדום, זימים בהירים או כהים מדי יכולים להעיד על מחלה או על בעיה באיכות המים. במקביל לבדיקת הדג, חייבים לבדוק גם את איכות המים בהם הדג נמצא. הדגים חיים, נושמים ואוכלים באותה סביבה שאליה מתנקזות הפרשותיהם. תתכן הצטברות של הפרשות, בעיקר אמוניה ותוצריה, שעלולים לגרום לנזק. גם חומרים אחרים, המוצאים דרכם למים, יכולים לגרום להרעלה ולתמותה. הזימים אמורים להיות נקיים וחלקים, הצטברות חלקיקים או סמני ריקבון, המופיעים כאזורים בהירים על פני העור, מחייבים בדיקה מיקרוסקופית.

ניצול המיקרוסקופ לאבחון גורמי המחלה
בעזרת מיקרוסקופ בודקים דגימות ריר מהעור והזימים שם אפשר למצוא חלק גדול מגורמי המחלה. בעזרת הבדיקה המיקרוסקופית אפשר לאתר טפילים חיצוניים. טפילים אלה ניזונים מתאי הזימים, העור והפרשות על פני העור. חלק מהטפילים מהווים גורם מחלה ראשוני. לעומתם, טפילים אחרים מהווים גורם מחלה משני, כלומר טפילים אלו יגיעו לדג, רק לאחר שזה נחלש מסיבה אחרת. כמובן שחשוב להכיר ולזהות את הטפילים השונים, על מנת לתת את הטיפול הנכון. טפילים יכולים לפגוע גם במערכת העיכול של הדג, ולעיתים אפשר לראות תולעים גם ללא מיקרוסקופ. במעי אפשר למצוא חד תאים, שגורמים להפרעה בתהליך העיכול והספיגה, ולכן לחסר תזונתי.
חיידקים ווירוסים מהווים גורמי מחלה מובילים, קועים ומשפיעים. קיימות מספר מחלות חיידקיות, שניתן לאבחן אותם על סמך סימנים חיצוניים על פני העור או באיברים פנימיים. בדיקות אלו צריכות להעשות בעזרת כפפות ובמעבדה מקצועית, מאחר וחלק מהמחלות החיידקיות עלולות לפגוע גם באדם.