: רביית משריצים-טל כץ

אצל דגים שמשריצים ולדות חיים, הביצים נשארות בגוף הנקבה שבה הופרו על ידי תאי זרע שמפריש הזכר בעזרת איבר המין שלו (גונפידיום) הנראה לעין, מהביצים המופרות בוקעים ברחם הנקבה הדגיגים וכאשר הם מגיעים לגודל שבו יהיו מסוגלים לשחות לבדם הנקבה משריצה אותם.
עם יציאתם הם מיד מחפשים מקום מסתור מאחורי סלעים וצמחים. השרצים הינם גדולים בהרבה מדגיגים של מטילי ביצים.

אצל דגים שמשריצים ולדות חיים, הביצים נשארות בגוף הנקבה שבה הופרו על ידי תאי זרע שמפריש הזכר בעזרת איבר המין שלו (גונפידיום) הנראה לעין, מהביצים המופרות בוקעים ברחם הנקבה הדגיגים וכאשר הם מגיעים לגודל שבו יהיו מסוגלים לשחות לבדם הנקבה משריצה אותם. עם יציאתם הם מיד מחפשים מקום מסתור מאחורי סלעים וצמחים. השרצים הינם גדולים בהרבה מדגיגים של מטילי ביצים. תקופה קצרה לאחר ההפריה מפתחת הנקבה נקודה שחורה מתחת לזנב, ליד פתח הקלואקה נקודה זאת נעשית כהה יותר ויותר כשהריון מתקדם לעיתים רואים את צליליות השרצים דרך בטן אימם. משריצי חיים אינם מבחינים בין הוולדות שלהם לבין ייצורים אחרים ולכן - עלולים לטרוף את שרציהם מיד לאחר ההשרצה. הם זקוקים להגנה ולכן מומלץ להשתמש בתא השרצה שבו השרצים מופרדים מידית מהנקבה בכך שהם נופלים דרך המחיצה לקרקעית התא והנקבה נשארת בחלק העליון של התא. משריצי דגים עשויים מלהביא לעולם כ- 20-40 שרצים בכל השרצה. השרצה יכולה לארך בין 8 שעות ל-48 שעות וצריך להשאיר את הנקבה, בתא ההשרצה, יומיים ולאחר מכן להחזיר אותה לאקוריום הקיבוצי. במשריצי חיים הפריה אחת מספיקה לכמה השרצות את השרצים מאכילים במזון יעודי להם או באוכל של בוגרים מרוסק דק דק. ניתן להעביר את השרצים בדרך כלל לאחר חודש וחצי עד חודשים לאקוריום קיבוצי.

_________________ צבי דגן