CO2, פחמן דו-חמצני הוא אחד מהיסודות החשובים באקווריום צמחיה. הצמחים משתמשים ב- CO2 יחד עם האור והדשן לצורך ביצוע פוטוסינטזה שתוצאתה הסופית: יצירת סוכר, כלומר פחממה שאותה מנצל הצמח לבניית רקמות ולגדילה. CO2 הוא גז רעיל לבעלי חיים, גז חומצי מאוד והוספתו למים מאפשרת לנו לא רק להזין את הצמחים אלא גם לשלוט בחומציות (PH). השימוש בבקר PH מווסת בעצם את זמני ההזרמה של CO2 למים וע"י כך שומר על סביבה יציבה מבחינה חומצית.
אם CO2 הוא גז רעיל לדגים למה להוסיף אותו למים?
ובכן, במיוחד כאשר אתם מקימים אקווריום צמחיה, בראשית הדרך הדבר בולט: בהתחלה קשה קצת לדגים להתרגל וצריך לבצע הכנסה מאוד הדרגתית של CO2 למים. אם עושים זאת בצורה לא מבוקרת הדבר פוגע לא רק בדגים אלא גם בניטריפיקאטים - הבקטריות ה"טובות" המפרקות את החומר האורגני לחומרים פחות רעילים . . . האקווריום עלול אפילו להגיע למצב של הרעלת אמוניה. אבל אם עושים זאת נכון רבה התועלת על הסיכון: הצמחים משפרים משמעותית את חילוף החומרים שלהם והופכים למסננים בעצמם שניזונים מהפסולת של דיירי האקווריום, הצמחים אף מפיקים כמויות נכבדות של חמצן טהור (לא כמו האוויר שאנו מזרימים ממשאבת האוויר) שמשפר את הפירוק הביולוגי בפילטרים עשרות מונים, וגורם למים להיות צלולים כבדולח ואיכותיים.
היגרופיליה פוליספורמה סאן-סט מורף מסמיקה קלות באקווריום הישן שלי
כשאנו רוצים להעשיר את המים בפחמן דו-חמצני באקווריום צמחיה, אנחנו צריכים לדבר על מרכיב בסיסי בשם ריאקטור, או דיפיוזר.
הדיפיוזר הוא אביזר דמוי אבן אוויר, אשר מפיק בועות קטנות מאוד של גז לתוך המים ומסייע במיסוס בועות אלה במיי האקווריום. כדי שדיפיוזר יהיה יעיל ויאפשר את התהליך של הדיפוזיה בין הגז למים כדאי להגדיל עד כמה שניתן את המגע בין המים לבועה. שטח המגע בין הגז למים יהיה גדול יותר אם גודל הבועות יהיה קטן יותר ולכן נוכל להחדיר יותר גז למים בזמן נתון. כדי להפיק בועות קטנות מאוד ניתן להשתמש באבן אוויר רגילה, "אבן עץ" שהיא כמו אבן אוויר אך עשויה מעץ ומפיקה בועות קטנות מאוד (אך נרקבת ונהרסת עם הזמן), ואבן אוויר קרמית - העשויה חומר קרמי שכמעט אינו מתבלה. היתרון באבן קרמית הוא היכולת לחדש אותה לאחר תקופה שבה האצות והלכלוך סותם את הנקבוביות שבה. הניקוי פשוט ע"י הנחה על גבי הכיריים עם להבה נמוכה ו"שריפה" של האבן, כל החומרים האורגניים שבה נשרפים ונשארת אבן כמו כדשה (זהירות: דרוש חימום וקירור מאוד הדרגתי אחרת עלול להיסדק). קיים גם שכלול של האבן הקרמית שנועדה במקור עבור הפקת בועות קטנות לאוויר, במוצר שבו החלק הקרמי הינו פחוס ופונה כלפי מעלה כך שהבועה משתחררת מיידית למים ולא מתגלגלת על גבי האבן וע"י כך מתעבה וגודלת.
דיפיוזרים פועלים באופן פאסיבי - דהיינו, משחררים בועה ונותנים לה להתחכך במים רק עקב עליית הבועה כלפי מעלה. הם שימושיים ויעילים באקווריומים קטנים ובינוניים על-פי רוב שכן כמות מסוימת מהגז שיוצא מהם ועולה מעלה במים, מגיע לשפת המים ומשם בורח לאוויר. אין כאן מה שאנחנו מכנים: "מיסוס של 100%" ניתן כמובן למוסס פחמן דו-חמצני (פד"ח) באקווריום גדול יותר באמצעות דיפיוזר או אפילו מספר דיפיוזרים אבל עלויות הגאז יהיו ככל הנראה גבוהות כי היעילות אינה מלאה. באקווריום הקטן שלי בן 100 הליטר ניסיתי כל מיני שיטות אבל בסופו של דבר עבדתי עם אבן קרמית פשוטה של Rena ובלון גז CO2 שהחזיק לי יותר משנה.
כשמדובר על אקווריומים יותר גדולים אנחנו הישראלים אוהבים את השימוש בריאקטור. או שזה יצר ה"חסכנות" בהוצאות על CO2, או שפשוט זה כיף להגיד לחברים ש: "יש לי בבית ריאקטור קטן . . ." - נשמע כאילו יש לי כור גרעיני קטן בבית . . .
לא יודע למה קוראים לזה ריאקטור, אולי שאוב מעולם המים המלוחים שם ה- CO2 מגיב (יוצר ריאקציה כימית) עם הסידן ומפרק אותו למים . . . זה לא ממש חשוב העיקר שזה נשמע טוב.
ריאקטורים פועלים בשיטה קצת יותר אקטיבית. הם משחררים בועות קטנות ככל האפשר לתוך חלל בו זורמים מים בניגוד לכיוון הבועות וע"י כך מאלצים את הבועות לעבור מרחק יחסי גדול יותר בתווך של המים עד למיסוס מלא. ריאקטורים טובים אף לוכדים את הבועות בתוכם ושוברים עליה זרם מים חזק שוב ושוב עד למיסוס מלא והחזרת מים עשירים ב- CO2 חזרה לאקווריום. ע"י כך אנחנו גם צורכים כמויות פחותות של CO2 כי לא נפלטות לאוויר בועות מיותרות שלא התמוססו. כמו כן ניתן בשיטה זו למוסס כמויות גדולות יותר של גז וע"י הזרמה חזקה של מים ניתן גם לסייע בפיזור מהיר של המים העשירים ב- CO2 לכלל האקווריום. הריאקטור המפורסם של Aqua-Medic (משמאל) פישט למעשה את כל האמור לעיל לתוך שרוול פרספקס שקוף מלא בביו-בולס.
הח'ברה מ- Aqua Medic היו כנראה מחלוצי הסוג הזה של הריאקטורים אבל מייד כולם ביצעו DIY ריאקטורים דומים ולא פחות טובים. כאן בארץ בונה ברוך מור את הריאקטור שלו בצורה דומה ואפילו עם כמה שכלולים, נועם מ"מי-נוי" והגדיל לעשות גם רמי זולברג כשמצא את מקומות הקניה לחומרי הגלם ופתח את השוק לביצוע עצמי של ריאקטורים מכל סוג וגודל וברמה מעולה.
הנה עוד כמה דוגמאות לריאקטורים מהעולם, ניתן כמובן גם להשתמש בזרימה של המים החוזרים מהפילטר החיצוני או פילטר פנימי, ניתן להקצות ראש כוח ייחודי לריאקטור ועוד.
בבואי לחפש פתרון לאקווריום של 1500 ליטר, שללתי מייד שימוש ביותר מריאקטור / דיפיוזר אחד, שכן הלחצים בנקודת היציאה של הגז בכל ריאקטור אינם שווים מה שיצריך ממני כיוונונים עדינים בכל פעם שנתון כלשהו ישתנה (אפילו גובה המים), מדובר בהתעסקות לא מבוטלת שאני מוותר עליה מראש. גם ככה לא פשוט לכוון את קצב יציאת הבועות עם ריאקטור אחד ויש צורך לתת כמה דקות כל פעם למערכת להתייצב ואז להוסיף תיקון עם בורג הסיכה שמאפשר שליטה עדינה על הקצב.
גם שימוש בריאקטור הסטנדרטי שנמכר בארץ ושמתואר לעיל היה אמור להיות יקר ועם מספר מגבלות, ותוספות לשיפור הזרימה. בעבר היותר רחוק ביצעתי כמה ניסויים עם פילטר חיצוני שישמש כריאקטור ואכן הדבר עובד אבל עם מספר בעיות. בעיה אחת היא שפילטרים נבנים כדי להתמודד עם כמות מסוימת של בועות ומוציאים אותן די בקלות במיוחד אם מדובר בכמויות קטנות של CO2. בעיה חמורה היא שפילטרים חיצוניים אוגרים בתוכם כמויות של פסולת אורגנית ואם אין שם מספיק חמצן לא יתבצע הפירוק הביולוגי החשוב כל-כך לצורך סילוק של אמוניה וניריט. יתרה מזאת ואף חמור מכך יתבצע שם פירוק אנ-אירובי שיפלוט למים גזים עוד יותר מסוכנים ומסריחים. ובסופו של דבר במקרה הטוב הפילטר ייסתם, או שתהיה פגיעה בדגים במקרה היותר גרוע. מיותר לציין שבשני המקרים - הצמחים לא יקבלו את הדרוש להם בזמן ובמידה הנכונה, ואנחנו נצטרך לעבוד הרבה יותר על ניקוי. אני כותב זאת כאן כי ראיתי הרבה מקרים של אנשים שמשתמשים בפילטר חיצוני כריאקטור והם מרוצים אבל זה רק עניין של זמן עד לתקלה לא נעימה.
חשוב להבין: פילטרים ובמיוחד חיצוניים צריכים הרבה חמצן לצורך ביצוע פירוק ביולוגי, פילטר שמקבל את כמויות החמצן הדרושות לחיידקים שבו - יוכל להחזיק זמן רב (חודשים רבים) ללא צורך בניקוי. לאחר שהבנו את האמור כאן ניתן לבנות ריאקטור מבוסס פילטר חיצוני.
קבלו את אם כל הריאקטורים - הריאקטור של ה"קוביה" !
ראשית, שמתי את ידי על פילטר חיצוני יד שניה אבל באריזה מקורית עם כל החלקים ובמצב של כמעט חדש ובעלות של פחות מ 300 ש"ח. הדגם שנבחר הוא Rena XP3 שאינו גדול מימדים אבל יש לו עוצמה חזקה יחסית: 1350 ליטר בשעה.
שנית, הפעלתי אותו והתרשמתי מיכולת הסינון שלו באקווריום הקטן שלי. הזרימה החזקה חימצנה את המים ואיכותם השתפרה פלאים אבל הפילטר לא היה טוב כריאקטור גם עבור הזרמה מאוד איטית של פד"ח כי בכל כמה דקות הוא שיחרר בבת אחת זרם שם בועות מנחיר שחרור גאז שנועד לכך. פילטר מעולה אגב.
בשלב הבא פירקתי את הסוגר של נחיר שחרור הגזים שמובנה בראש הפילטר וסתמתי אותו באמצעות משולש קטן של "סול" (חומר דמוי קלקר אבל יותר גמיש). ניתן להשיג בכל חנויות למלאכת יד.
כמו-כן, ניתן לראות, חתכתי מאותו חומר גם אטם מרובע וסימנתי עליו את תוואי הצורה של איזור השאיבה של ראש הכוח. המרובע הזה הוא ספוגי וגמיש והוא ישמש כמשפר את האטימה בין חלל הפילטר לאימפלור (מנוע) עצמו. אני רוצה "להכריח" את הבועות לרדת עד תחתית המיכל ואז לעלות כנגד הזרם מה שבטיח שהן יתמוססו לאורך זמן. בשוליו של האטם סימנתי את חור שאיבת המים - המים שנכנסים לפילטר ונשברים על האטם הגמיש. זה האטם השני שאני בונה הראשון לא כלל את השוליים האלה ולכן המים נכנסו בצורה "שקטה" ללא יצירת רסס ושבירה - פחות יעיל ואף עלול לגרום לבועות גדולות להגיע לאמיפלור.
בשלב הבא לקחתי את המכסה העליון של הסלסלות והוצאתי את שתי הסלסלות העליונות. נשארנו עם הסלסלה תחתונה והמכסה העליון.
רצה הגורל ובניסיון ראשון פגעתי. צינור שפכים אפור במידה 110 מ"מ שהיה לי ממנו עודף - מתאים בול ! היה צורך לדייק באורך לחיתוך כדי לא לשבור את המכסה או את התופסנים.
חשבתי למלא את החללים בביו בולס או כל מדיה עבירה אחרת, אבל אין שום צורך, זה רק נותן לריאקטור סיבות להיסתם. בתוך הסלסלה התחתונה אגב השארתי את הספוג הגס כדי להגן על האימפלור. הריאקטור שלי בהגדרה שואב מים מאזור שכבר עבר סינון ראשוני ע"י הקדם סנן (Pre-Filter) שיושב בתוך הדקורציה.
הריאקטור עמד אצלי בשבועיים של ניסויים מחמירים בינהם נתתי לו לעבוד עם שליש מנפחו מלא מים ושני שלישים אוויר ! הוא עמד בזה בכבוד והצליח למוסס את כל הנפח בתוך 72 שעות. באקווריום הגדול אין צורך ביותר מאשר חצי ס"מ (אולי פחות) של גז כדי להוריד PH מ- 7.6 לכ- 6.2 בתוך זמן סביר של כ-4 שעות. יתכן ואוכל להשתמש בעצמת הזרימה של ראש הכוח כדי להזרים גם מים למקרר.
ניסוי: הפעלת הריאקטור באקווריום הגדול שלי.
- במהלך הניסוי הוזרמו בועות בקצב של כ - 160 בועות בדקה (קשה לספור) בקצב אחיד ומדידת PH שהיה יצב לאורך השבועיים האחרונים.
- האקווריום מלא, ללא כל צמחיה, קר מספר דגיגי גופים שמשלימים כעת את הסייקל.
- הניסוי בוצע עם תאורה דולקת.
- טמפרטורת המים במהלך כל הניסוי: 28 מעלות צלזיוס.
שעת הבדיקה........................ PH שנמדד
17:45 .................................. 7.6
18:00................................... 7.6
18:15................................... 7.4
18:30................................... 7.2
19:00................................... 7.0
19:30 ...................................6.8
20:00................................... 6.8
20:30................................... 6.6
21:00................................... 6.4
22:00................................... 6.2
23:00................................... 6.2
* ניתן לדעתי להגביר קצב הזרמת פד"ח כדי לקבל תגובה מהירה יותר, כמעט ולא רואים הצטברות של גז בריאקטור. אני צריך ללמוד יותר על אופן התגובה של התנאים החדשים.
ניסיתי לצלם את הריאקטור בפעולה, והארתי אותו מהצד כדי לראות את הבועות. ניתן לראות אותן מתנפצות (קווים לא ישרים בהירים) במציאות רואים הרבה יותר.
במבחן התוצאה לטווח קצר - עושה היטב את העבודה, אני מקווה שיעמוד במבחן וגם לטווח זמן ארוך יותר, למרות שניקוי כזה ריאקטור לוקח באמת 2 דקות כמו המדבקה שעל הפילטר.
חשוב ושימושי: מאוד פשוט להוסיף בצמוד לצינור היוצא מבלון הפד"ח - מפצל עם שסתום אל-חוזר וכניסה נוספת של משאבת אוויר. במקרה של צורך דחוף לאוורר את המים כגון: הרעלת פד"ח, הפסקת חשמל, צניחת PH וכדומה - ניתן להכניס אוויר במקום פד"ח וע"י כך למוסס כמות גדולה של אוויר הכולל בתוכו גם חמצן במקום אבן אוויר.
ותמונה מעודכנת לסוף הסייקל שמייד למחרת שתלתי:
מקורות:
http://www.drpez.com/drcol150.htm
http://www.aqua.org.il/modules.....ighlight=%
http://forum.freshreef.com/for.....7%E8%E5%F8
http://forum.freshreef.com/for.....7%E8%E5%F8
http://www.drpez.com/drcol150.htm
http://forum.freshreef.com/for.....?TID=12024
