: מאמר לגידול שרימפסים-מאת:אושרי לנקרי/חלק שני

קבלו את החלק השני מהמאמר המצוין של אושרי בנושא גידול שרימפסים.

סעיף רביעי: המצע.

המצע ב- שרימפסיות הינו אחד הגורמים החשובים, הן מבחינה ערכית בהשפעותיו על ערכי המים, הן בשל הקשר שלו לעיצוב האק' והן בפן הבטיחותי לשרימפסים ושכני הקרקעית.

כלל, מצע של שרימפסים עדיף שיהיה אינרטי וגודל הגרגרים לא יעלה על # מ"מ ולא יהיה בעל קצוות חדים..

אינרטי פירושו: מצע שאינו מקשה את המים ואו מעלה את רמת הPH.

איך בודקים אם המצע אינרטי? לוקחים מלח לימון, מוסיפים ככפית לכוס מים ושמים דגימה מהמצע. אם כעבור כ 5 דק' המצע לא פולט בועות למים, אזי הוא אינרטי.

למה אינרטי? כי מצע הוא אחד הדברים שהכי קשה להחליף באק' ואם החלטתם לשנות אוכ' או יש בעיה של ריכוך המים, תדעו שלפחות מבחינת המצע אתם מסודרים.

דוגמאות למצעים אינרטיים: קוורץ טהור, חלוקי נחל אינרטיים.

שרימפסים דוגמת סאלאוסי וCRS חייבים במצע אינרטי מכיוון שהמים שלהם חייבים להיות רכים. בנוסף כדי להגיע לרבייה אצל הסלאוסי, ניתן לשחק עם הקשיות ועושים זאת ע"י הדקורציה ולא ע"י החצץ.

מצע תת קרקעי: זהו מצע ששמים כמצע לצמחייה. אני לא אלאה אתכם במתכונים למיניהם אך אזכיר ממה צריך להיזהר: אסור שהמצע יכיל איזה שהם דשנים לרבות: ברזל ניטראט פוספאט ונחושת. על המצע התת קרקעי להיות מהודק ככל האפשר למניעת כיסים אניירוביים.

מתכון שלי למצע טוב לקריסטל: 60% וורמקוליט או פומיס, 10% הומוס ו30% כאבול.

ולסיום, גם בזלת גרוסה הינה מצע טוב ואינה מעלה יותר מידי את הקשיות אבל באק' קריסטלים, תשקיעו כבר על קוורץ טהור, לסאלאווסים אפשר בזלת.

במצעים מסחריים דוגמת אמאנו וADA אני פחות ממליץ להשתמש, גם כי הם יקרים להחריד, וגם כי קשה לשלוט על ערכי המים שכן המצעים מפרישים חומרים למים.

אם אפשר, זו תהיה תוספת מעולה באם תשיגו ותשימו, אבני מינרלים יפניות, לחיזוק שריון השרימפס.

יש הנוהגים להכניס לאק' של סולאווסים, שילוב של חצצים: קוורץ, חצץ אלמוגים גרוס ופחם, כששני האחרונים יהיו ביחד בין 10-15 אחוז מכלל המצע.

בזלת גרוסה:

קוורץ שחור:

סעיף חמישי: שותפים לאקווריום.

ברמת העיקרון, אני מעדיף שלא יהיו בכלל שותפים באק' לשרימפסים היותר עדינים דוגמת סאלאוסי וקריסטל.

שותפים אפשריים וטובים אלו הם החלזונות למיניהם, ובמיוחד החילזון טייגר האהוב עלי, וחלזון הארנבת מסאלווסי.

לפני השותפים אני רוצה להבהיר משהו קטן. אין דבר כזה הגדרה לדג נוי טורף, דג הינו שורד, ויכניס לפיו כל דבר שיוכל לתפוס ולהכניס. השוני הוא ברעבתנותו, וכמובן ברמת האגרסיביות שלו.

אם כבר להכניס שותפים אז שיהיו שוכני דגי נוי שוכני קרקעית כגון קורידורסים ננסיים (הברסוס,פיגמי), אוטוצינקלוס, אנציסטרוס ולקינוח אפשר דג נוי שהוא מחסל חלזונות מעולה: בוטיה שידימונקי.

אנשים נוטים לחשוב כי דגי נוי כגון גופי והטטרות למינהם הינם דגים שקטים, אך ההפך הוא הנכון שרצי הגופי טווחים בשרימפסונים, והנאונים ינשנשו כל אימת שייצא להם.

שותפים ממש לא מומלצים הינם דגי נוי מסוג ציקלידים למיניהם למעט, וכאן בהסתייגות קלה,

דגי נוי מסוג דיסקוסים. דיסקוסים בוגרים, מניסיוני, לא יגעו בשרימפסים, כל עוד יש להם היכן להתחבא, והם אוכלים כשורה. גם דג קרב אינו שילוב מומלץ, במיוחד לא נקבת הדג קרב.

לסיכום: אם חייבים שותפים לאק' אזי חובה לפוצץ במוסים ובמקומות מסתור.

קורידורסים:

חילזון ארנבת:

חילזון טייגר:

אנציסטרוס:

סעיף שישי: דקורציה.

כאן אנו מחלקים לשני קבוצות דקורציה אינרטית, ושאינה אינרטית.

לאק' שמיועד לשרימפסים קריסטלים, אני ממליץ על דקורציה אינרטית בלבד. קרי: גזעי עץ מטופלים, סלעים אינרטיים, וצמחייה.

ל- שרימפס סאלאוסי, מומלץ להכניס דקורציה אינרטית אך גם דקורציה שתעלה מעט את הקשיות. סלעי טוף ובזלת אמנם מעלים קשיות, אך יכולים להכיל מתכות ויש לבדוק את מקורם.

פריטים נוספים אשר יתאימו לכל השרימפסים:

גזע עץ מטופל חובה, מוסים למינהם, ענף במבוק מפוחם (כרגע ניתן להשיג רק בEBAY), נציבי קוורץ.

גזע עץ:

נציבי קוורץ:

במבוק מפוחם:

סעיף שביעי: צמחייה.

גם כאן ישנה חלוקה.

בגלל שאצל שרימפס סאלאוסי המים יותר קשים, וצריך להיזהר מאוד מתנודות בערכי המים, אמליץ על צמחי מים מסוג וולסנריות,סרטופילום דמרסום (קרנן), ומוסים בלבד.

אצל שאר השוכנים כולל שרימפס קריסטל, אפשר להשתמש בקשת רחבה של צמחי מים שמתאימים ללאוו טק, ובלבד שלא יצרכו הרבה ברזל, שאותו גם כך לא נוכל לספק.

חשוב מאוד!!! אין להכניס צמחי מים מסוג אנוביות וקיפטוקורינות, עקב היותם רעילות בעת הגיזום.

ג'אווה מוס:

וולנסרייה:

קרנן:

סעיף שמיני: רבייה, וזיהוי בין המינים.

זיהוי בין המינים אצל שרימפסים יעשה על רוב ע"פ הנקבה, כלומר: אצל הנקבות יש מעין אוכף בין ה"צוואר" ל"כתפיים", ולכן באם זיהתם בשרימפ בוגר אוכף, אזי זוהי נקבה, ואם לא, סביר להניח כי הפריט הוא זכר.

זוהי נקבת שרי, שימו לב למעיין "אוכף" של גבה:

רבייה: רוב השרימפסים מתרבים באותה צורה: הנקבה, שבעצם ה"אוכף שעל גבה הן ביצים שלא הופרו, משילה את שריונה, ואז מגיע זכר שמפרה אותה. רק כאשר הנקבה משילה היא יכולה להרות. לאחר מכן היא מעבירה את הביצים לבטנה, שם תדאג להם במשך כ3-4 שבועות.

בבקיעה, ישנם סוגים כמו שרימפס דנטיקולטה, ו-שרימפס קריסטל, שמוציאים את השרימפסונים שלהם בלי שלב ביניים, קרי-השרימפסונים יוצאים בדמות הוריהם. שרימפסים אחרים דוגמת האמנו שרימפס מוציא את הביצים בשלב ביניים של לאוורות (מעין תולעת או קפסולות קטנות), ורק לאחר מכן הלאוורות מתפתחות לשרימפס קטן. רבייה של שרימפס של מים מליחים דוגמת האמנו, תיעשה בשלבים.

קודם מזהים ביצים אצל האם, לאחר מכן מעבירים אותה לכלי עם מי האק' ובהדרגה, במהלך של כ3-5 ימים ממליחים את המים.

לאחר בקיעת הלאוורות, מחזירים את האם באותו תהליך של ימים, רק הפוך, ומבצעים את אותו

תהליך גם לקטנים, לכשנרצה להכניסם לאק'.

טבלה לרבייה בין מיני שרימפסים:

סעיף תשיעי ואחרון: דשנים ותוספים.

דשנים: לאק' לאוו טק עם דנטי' וג'פוניקות בלבד, אפשר להשתמש בחצי המינון פלוריש של סיכם, או פרופיטו של איזי לייף (2 הדשנים שאני ניסתי), ומפצה פד"ח במינון רגיל דוגמת: סיכם אקסל ואיזי לייף קרבו.

לאק' עם שרימפס קריסטל, מומלץ להשתמש רק בחצי המינון של אקסל או כרבו, ולסאלוסי, מכיוון שממילא לא נבנה אק' עם דרישות גבוהות, עדיף לא לדשן כלל.

דישוני מאקרו: אני מעדיף רק מגנזיום ואשלגן.

אפשר תמיד להוסיף במינון נכון קלציום, אך יש להיעזר בכימאים כמו אריק ושני.

אקסל: